<h1>הבתים — שערי תשובה שער ראשון</h1>
<h2>דף עט.</h2>
המקניט את חברו אפילו בדברים, צריך לפייסו בדברים, ואם לא רצה למחול לו, צריך לפייסו בשלשה שורות של [שלשה] בני אדם זו אחר זו. לא רצה למחול לו, מניחו והולך לו. וזה שלא מחל לו נקרא אכזרי. יש מן הגדולים שפסק, בד"א, בשלא הוציא עליו שם רע, אבל אם הוציא עליו שם רע לא נקרא אכזרי, אם אינו מוחל לו, שהמוציא שם רע על חברו אין לו מחילה עולמית. המקניט חברו בדברים מרבה עליו רעים, והולך ובא לפניו אפילו מאה פעמים, עד שימחול לו. לפי שאסור לאדם שיהיה אכזרי, ולא יתפייס, אלא יהיה נוח לרצות וקשה לכעוס. ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול לו מוחל לו בלב שלם ובנפש חפצה. ואפילו הצר לו הרבה, ואפילו חטא לו הרבה, לא יקום ולא יטור, וזהו דרכם של זרע ישראל הנכון. אבל הגוים ערלי לב אינו כן, אלא, עברתם שמרה נצח. וכן הוא אומר על הגבעונים, לפי שלא מחלו, והגבעונים לא מבני ישראל המה, לר"ם. החובל בחברו או הקניטו בדברים, ומת חברו, ולא בקש ממנו מחילה, מביא עשרה בני אדם על קברו, ומתודה לפניהם, ואומר, חטאתי לה' אלקי ישראל ולפלוני זה שחבלתי בו, ושאמרתי לו כך וכך.
